פסק דין
השאלה העומדת להכרעתי בתיק זה, הנה האם הנתבע הפר את הסכם העבודה שנכרת בינו לבין התובעת.
הרקע העובדתי
ביום 26.04.11 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה (להלן – "ההסכם"), לפיו הנתבע יעבוד אצל התובעת בפקיד מנהל מכירות אזורי. עיסוקה של התובעת, בהתאם לאמור בכתב התביעה מטעמה, במתן שירות מענה עסקי לאנשים וגופים עסקיים שונים.
הסעיפים בהסכם הרלוונטיים לנשוא הסכסוך בין הצדדים נוגעים התחייבותו של הנתבע בסעיף 2(ד) להסכם ליתן לחברה התראה של 45 יום בטרם התפטרות, ולהתחייבותו בסעיף 2(ה) להסכם לכך שתקופת עבודתו לא תפחת מ- 12 חודשים ממועד חתימת ההסכם.
עוד נקבע בהסכם, כי הפרת סעיף 2(ה) הנ"ל מצדו של הנתבע תחייב אותו לפצות את החברה בסכום של 4,000 ₪ בגין "תקופת הכשרתו". כמו כן סוכם, כי שכרו החודשי של הנתבע לא יפחת מסכום של 7,000 ₪.
טענות התובעת
לטענת התובעת, הנתבע החל עבודתו אצלה ביום 26.04.11 ועד ליום 28.04.11, אז הודיע במפתיע על עזיבתו, ללא כל הודעה מוקדמת.
כתוצאה מנטישתו הפתאומית, נוצר אצל הנתבעת מצב בו, לדבריה, שבעה עובדים לא יכלו לעבוד בצורה מלאה וסדירה מכירות החברה בחודש מאי 2001 ירדו בכ- 40% בהשוואה לחודשים רגילים.
התובעת הטעימה, כי לאור התפקיד שהיה הנתבע אמור למלא, נדרשה לה הודעה מוקדמת של 45 יום על מנת לאתר מחליף, דבר שהצריך ממנה השקעת משאבים רבים.
לאור האמור לעיל, דורשת התובעת לחייב את הנתבע בסכום הפיצוי המוסכם בסך של 4,000 ₪ וכן בסכום של 10,500 ₪, שהנו שווה ערך ל- 45 ימי ההודעה המוקדמת.
טענות הנתבע
בכתב ההגנה מטעמו, טען הנתבע כי מדובר בתובענה שבאה לעולם מתוך מניע נקמני על מנת לגרום לו להוצאות מיותרות ולהפחידו באמצעות הליכים משפטיים בהם הוא אינו מורגל.
לגופו של עניין, טען הנתבע כי התקבל לעבודה אצל הנתבעת כסוכן מכירות שטח (מדלת לדלת) וכי הוא פוטר ע"י מנכ"ח החברה, מר מיכה שרמן (להלן – "מר שרמן") בבושת פנים לאחר שני ימי עבודה בלבד, אך ורק משום שהעז להלין על תנאי העסקתו.
לטענתו, הוא עבר מבחני מיון, ביחד עם מועמדים נוספים וזומן ביום 26.04.11 אל המנכ"ל, אז הודע לו כי התקבל. באותה פגישה, נדרש הנתבע לחתום על ההסכם וכאשר ביקש לקחתו הביתה על מנת לבדוק אותו בטרם חתימה, נאמר לו ע"י מר שרמן כי תנאי לעבודתו הוא חתימה על ההסכם על אתר.
לדבריו, רק לאחר החתימה על ההסכם, הסכים מר שרמן לשוחח איתו על תנאי העבודה. וכך, למרות שהיו לו השגות על התנאים, הוא נאלץ לקבל את התנאים שהוכתבו לו בשל שהיה זקוק נואשות למקום עבודה ואף ראה בנתבעת מקום עבודה לטווח ארוך.
עוד הוסיף הנתבע, כי רצה להתחיל את העבודה מספר ימים לאחר החתימה, ביום 01.05.11, אך בשל לחצו של מר שרמן, התחיל את העבודה, הלכה למעשה, כבר באותו יום בו נחתם ההסכם.
בשני הימים בהם שהה הנתבע במשרדי התובעת, נערכה לו היכרות עם עבודתה, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בלימוד חומר מתוך קלסרים. בנוסף, הנתבע התבקש לשבת ולהאזין לשיחות טלפון של נציגים במוקד, אשר ביצעו את עבודתם באופן שגרתי, מבלי שהקדישו זמן מיוחד כלשהו לנתבע. כמו כן, הנתבע נפגש עם מר שרמן לזמן קצר מאוד, במהלכו הלה הקריא לו חומר מתוך הקלסרים אותם קרא הנתבע קודם לכן, ובכך, לדבריו הסתיימה הכשרתו המקצועית אצל התובעת.
בתום שני ימי ההכשרה הנ"ל, ולאחר שהתאפשר לו לקרוא את ההסכם עליו חתם בביתו, ביקש הנתבע פגישה עם מר שרמן בנוגע לתנאי העסקתו ואף ביקש להעלות הצעות ייעול בנוגע לאופי העבודה.
פגישה כאמור התקיימה ביום 02.05.11, ובמהלכה, בתגובה לטענותיו של הנתבע בנוגע לתנאי העסקתו, קטע אותו מר שרמן בצעקות, הטיח בו עלבונות קשים ובסופו של דבר דרש ממנו "בקולניות ובבוטות" למסור לו את מפתחות הרכב ואת מכשיר הטלפון הסלולארי ודרש ממנו לעזוב את משרדי החברה ולא לשוב אליה יותר.